דיני יולדת בשבת נלמדים לפי סימן ש"ל בשולחן ערוך, סעיפים ד-יא, ועל פי סוגיית הגמרא במסכת שבת (דף קכט). הגמרא מחלקת את זמני היולדת לשלושה: מפתיחת הקבר ועד שלושה ימים מחללים עליה את השבת אפילו כשהיא אומרת שאינה צריכה. משלושה ועד שבעה ימים מחללים עליה רק אם אמרה שהיא צריכה, ומשבעה ועד שלושים יום היא נחשבת כחולה שאין בה סכנה, ולכן אין מחללים עליה במלאכות דאורייתא אבל מותר לומר לגוי. השאלה הראשונה היא ממתי מונים את שלושת הימים: מפתיחת הקבר, כלשון הגמרא ופירוש המשנה לרמב"ם, או משעת הלידה. הביאור הלכה מבאר שחז"ל דיברו על מצב רגיל שבו פתיחת הקבר והלידה סמוכות, אך כשיש ביניהן הפרש גדול, כמו שקורה לעיתים בלידה ראשונה, מסתבר למנות משעת הלידה. הוא נשאר בצריך עיון, ופוסקי דורנו, ובהם הגרש"ז אויערבאך המובא בספר נשמת אברהם, הכריעו למנות משעת הלידה משום חומרת דיני נפשות. עוד נדונה מחלוקת המגן אברהם, שלדעתו יום הלידה עצמו נחשב כיום הראשון, והמשנה ברורה ורבים מהאחרונים, הסוברים שזו שאלה רפואית ולכן מונים שלושה ימים שלמים מעת לעת. לבסוף נדונה שאלה עקרונית: האם מחללים שבת על יולדת בתוך שלושת הימים גם כשהיא והרופא אומרים יחד שאינה צריכה, או שקביעת חכמים עומדת בתוקפה מחשש שמצבה אינו מאפשר לה להעריך את מה שהיא צריכה.
התגובות פתוחות למשתמשים רשומים בלבד.
הרישום לאתר הוא בחינם ומאפשר לך להגיב על שיעורים ולשמור את התקדמות הלמידה שלך.
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!