הלכות שבת - סימן שכח, סעיפים ג-י

דיני מכה של חלל בשבת נידונים כאן לפי השולחן ערוך סימן שכח סעיף ג: מכה מהשיניים ולפנים, והשיניים עצמן בכלל, מחללים עליה את השבת, אבל מיחוש אינו נחשב מכה. המקור הוא הסוגיא במסכת עבודה זרה (כח ע"א), שביקשה להוכיח מהברייתא "החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ" שכאב שיניים הוא בכלל מכה של חלל, ודחתה שאולי אינו אלא מיחוש בעלמא. הרא"ש ושאר הראשונים הכריעו שהואיל ולא נפשטה הבעיה, השיניים דינן כשאר האיברים הפנימיים, ואילו מדברי הר"ן משמע שכאב גדול בשיניים הוא מיחוש, עד שאסור אפילו ליטול עליו תרופה. הבית יוסף והב"ח חולקים על כך: לדבריהם צדה הראשון של הגמרא ראה בכאב גדול מכה, ומכיוון שהדחייה אינה הכרחית נשאר ספק פיקוח נפש שדוחה שבת, ולכן הם מפרשים את דברי הר"ן באופן אחר. מכאן הקביעה העקרונית של הביאור הלכה, שכאב גדול שסיבתו אינה ידועה, כגון כאב בחזה שיש לחשוש בו לבעיה בלב, נידון כמכה של חלל וצריך לפנות לרופא. כאב שסיבתו ידועה, כמו כאב בטן אחרי אכילה מרובה או מכה חזקה ביד, אינו בכלל זה, וגם שיטת המגן אברהם בהבנת הב"ח לגבי מי שיש לו כאב גדול ומתהלך כבריא מתבררת, ולבסוף נפתח דיון בדברי הרמ"א בעניין החושש בשיניו.