הלכות שבת - סימן שמ, סעיפים א-ג

סימן ש"מ פותח במלאכת גוזז, ובסעיף א' נפסק שאסור ליטול שיער או ציפורניים בשבת, ביד או בכלי, לעצמו ולאחרים, ושאישה המלקטת שערות לבנות מתוך השחורות חייבת אפילו על אחת, ויש בכך גם איסור "לא ילבש גבר שמלת אשה". יסודות המלאכה מבוארים תחילה: הסרת שיער או גידול אחר מעל העור, בשיעור כדי לטוות חוט של ארבעה טפחים לדעת הרמב"ם ושני טפחים לדעת רש"י, והיא נוהגת הן בבעל חיים חי והן במת. מכאן נפתחת השאלה העקרונית אם תלישה נכללת בגזיזה, בהבחנה בינה לבין תולש מן הקרקע (כגון צנון), שאיסורו משום עוקר דבר מגידולו. הדיון נסמך על סוגיית הגמרא בבכורות על בדיקת מום בבכור ושחיטה ביום טוב, שממנה עולה שתולש הוא תולדה של גוזז, בראיה מן האיסור לתלוש נוצות מן העופות בחייהם, ולצדה על דברי הירושלמי המחלק בין התולש מן המת לתולש מן החי. על יסוד הירושלמי אוסר הט"ז לתלוש שערות מבגד פרווה, ואילו היד אהרן, המובא בבאר היטב, חולק עליו וטוען שהבבלי חולק על הירושלמי, ושמן הדוגמה של העופות משמע שבבהמה אין איסור תולש כלל. דבריו נדחים בשיעור: הגמרא מחלקת בין דרכו לשלא כדרכו, שכן נוצה נתלשת מן העוף החי לצורך כתיבה בלי צער מרובה, ואילו צמר גוזזים ואין תולשים אותו מפני צער הבהמה, ולחילוק זה נפקא מינה מעשית בגדרי המלאכה.