הלכות שבת - סימן שכה, סעיפים ה-ז

דנים בסימן שכה, סעיף ה, בדין נכרי שליקט פירות או צד חיה לעצמו בשבת והביאם לישראל. הסמ"ק בסימן רפב כתב שיש בזה צדדים להקל וצדדים להחמיר, ובעל העיטור הכריע להחמיר מחמת גזירת פירות הנושרים. כדי להבין את המחלוקת חוזרים לשתי סוגיות יסוד במסכת ביצה. בדף ב עמוד ב ובדף ג עמוד א נאסרו פירות שנשרו מן האילן, גזירה שמא יעלה ויתלוש. בדף כד עמוד ב נאסרו פירות מן המחובר שהביא נכרי לישראל, ורש"י שם מבאר את האיסור מדין מוקצה, משום שלא היו ראויים בין השמשות. על כך הקשו בעל המאור והרמב"ן במלחמות: הרי קיימא לן "אין הכנה לנכרי"? מתברר מדברי רש"י שכלל זה נאמר רק בדבר העומד לשימוש האדם, אבל פירות המחוברים לאילן נחשבים אף אצל הנכרי כעצים ואבנים. לבסוף מובאת קושיית התוספות מדוע לא פירש רש"י מטעם "שמא יתלוש", ושני תירוציהם: שבסוגיה מדובר בדבר שיש בו טרחה מרובה, כצנון ולפת הצריכים מרא וחצינה, ולכן אין לחשוש שישכח ויתלוש; או שמדובר במחובר שאינו מאכל, כפרחים ועצים, שבו לא שייכת גזירה זו.

הערה: השלמתי את התיאור, אבל חלק מהחיבורים אינם זמינים כרגע בסביבה הזו: Google Calendar, ‏Google Drive, ‏Strapi ו־higgsfield. אם תרצה שאשתמש בהם, למשל כדי להעלות את התיאור ישירות לאתר דרך Strapi, צריך לאשר אותם בהגדרות החיבורים ב־claude.ai.