הלכות שבת - סימן שז, סעיפים טז-יט

דין הכתב שתחת הצורה והדיוקן, כמו וילון שמצוירות בו מלחמות דוד וגלית ומתחת לכל ציור כתוב של מי הוא, נידון כאן בחזרה לשולחן ערוך סימן ש"ז סעיף ט"ו, על פי הגמרא במסכת שבת (דף קמ"ט). לפי רש"י, חכמים אסרו לקרוא כתב כזה בשבת גזירה אטו שטרי הדיוטות, ומכאן עולה השאלה אם מותר לקרוא אותו כשהקריאה מסבה עונג. המגן אברהם (סימן ש"א ס"ק ד') למד מדברי הסמ"ק, "נערים המתענגים בריצתם מותר להם לרוץ, וכן לראות כל דבר שמתענגים בו", שכל דבר שיש בו עונג לא נכלל בגזירה, ולכן מותר לקרוא את הכתב שתחת הדיוקן. לעומתו השער הציון (ס"ק ז') מביא בשם המאמר מרדכי והחמד משה שכוונת הסמ"ק היא לדין ריצה בלבד: מותר לרוץ כדי לראות דבר מענג, כגון לשמוע פיוטים בבית הכנסת או לראות ספר תורה מהודר, משום שריצה כזו אינה ריצת עסקים ואין בה איסור "מעשות דרכיך". הסברא שלהם היא שבגזירת שטרי הדיוטות, שנובעת מ"ממצוא חפצך", אין הבדל בין עונג לשאינו עונג, שהרי גם שטר מקח וממכר שהאדם שמח לקרוא אסור בשבת. בסוף השיעור עולה השאלה כיצד כל זה מתיישב עם שיטת תרומת הדשן בעניין דבר שיש בו עונג.