הלכות שבת - סימן שיא, סעיפים א-ה

דיני טלטול המת בשבת נדונים כאן לפי שולחן ערוך אורח חיים סימן שיא, סעיף א. במצב זה יש נטייה גדולה יותר להקל משום כבוד הבריות וכבוד המת. נפסק שמת המונח במקום שיש לחוש בו לדליקה מטלטלים אותו תחילה על ידי ככר או תינוק. אם אין אפשרות כזו מטלטלים אותו בטלטול מן הצד, ואם גם זה אינו אפשרי מטלטלים אותו להדיא. הדין מבוסס על הסוגיה במסכת שבת דף מג. שם מבואר בשיטת רבי יהודה בן לקיש שאף שטלטול מן הצד שמיה טלטול, התירוהו כאן. הטעם הוא שאדם בהול על מתו, ואם לא נתיר לו לטלטלו יבוא לכבות את הדליקה ויעבור על איסור תורה. במרכז השיעור עומדת מחלוקת הראשונים במקרה שאי אפשר לטלטל אפילו מן הצד. לדעת הרי"ף ההיתר מוגבל לטלטול מן הצד בלבד, כיוון שהוא קל במהותו מטלטול גמור, שהרי לצורך דבר המותר הוא מותר לגמרי. לעומתו סוברים הרמב"ם והרא"ש שכיוון שחכמים לא העמידו דין מוקצה במקום דליקה, הוא הדין שהתירו טלטול להדיא, והגמרא נקטה טלטול מן הצד רק משום שזה המקרה המצוי. השולחן ערוך פסק כדעת הרמב"ם והרא"ש. בסיום מתבאר גדר טלטול על ידי ככר או תינוק, ונידון האם די להניחם בצד המת כלשון המגן אברהם, או שיש להניחם עליו כלשון הראשונים, תוך עיון בדברי התוספות בסוגיה.