הלכות שבת - סימן רעט, סעיפים א-ג

דין טלטול הנר בשבת בשולחן ערוך אורח חיים סימן רעט, סעיף א: נר שהדליקו בו באותה שבת אסור לטלטלו אף אם כבה, וכן השמן שנשאר בו אסור בשימוש. שורש הדין הוא המשנה במסכת שבת דף מד. לדעת רבי יהודה מטלטלים נר חדש אבל לא ישן, ולדעת רבי שמעון כל הנרות מטלטלים חוץ מן הנר הדולק. הגמרא מסבירה שהמחלוקת היא בשני יסודות: האם יש מוקצה מחמת מיאוס, והאם אומרים "מגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא". רבי שמעון סובר שכיוון שהאדם יושב ומצפה מתי יכבה הנר, אין הנר מוקצה לאחר שכבה. שאלה עיונית מרכזית היא מדוע מודה רבי שמעון שהנר הדולק אסור. לפי הגמרא בדף מז הטעם אינו חשש כיבוי, שהרי הוא "דבר שאינו מתכוון", אלא שהנר נעשה בסיס לדבר האסור, כלומר לשלהבת. בשיעור נבחנות כמה דרכים להבין מה האיסור בשלהבת עצמה: חשש "פסיק רישיה" של כיבוי בתנודת השלהבת, שלהבת כמוקצה מחמת גופו כאבן, או שיטת החזון איש שהאש היא כלי שמלאכתו לאיסור. לשיטה האחרונה עולה קושיה, שהרי כלי שמלאכתו לאיסור מותר בטלטול לצורך גופו ומקומו. בסוף השיעור מובאת הגמרא בדף קנז שהלכה כרבי שמעון בכל הלכות מוקצה, ומחלוקת האמוראים שם האם הדבר נאמר גם במוקצה מחמת מיאוס או רק במוקצה מחמת איסור, ומכאן נקבעת ההלכה למעשה.