הלכות שבת - סימן שכ, סעיפים יח-כ

סימן ש"כ סעיפים י"ח–כ' דנים בסוגיית "מסוכריא דנזייתא", המופיעה בגמרא במסכתות כתובות ושבת. לפי הסוגיה אסור לדחוק את הפקק שבפי החבית בשבת וביום טוב, ו"אפילו רבי שמעון מודה" משום שזה פסיק רישיה. לפני הצגת ארבעת הפירושים לסוגיה נפרשות היסודות העיוניות שבה: דין מפרק לאיבוד, הנלמד מהסוחט כבשים לגופן שהוא מותר לכולי עלמא, ושאלת ליבון בשאר משקין לאור ההיתר לסנן יין בסודרין. עוד נידונים דין פסיק רישיה דלא ניחא ליה וההבחנה בין סחיטה שהיא תולדת דש ומפרק לבין סחיטה שהיא תולדת מלבן. בהמשך מבוארת שיטת רבי נתן בעל הערוך, שלפיה אין בפקק שבדופן החבית לא מלבן ולא מפרק, שכן פסיק רישיה דלא ניחא ליה מותר. לכן הוא מעמיד את הסוגיה בפקק שבראש החבית, שהמשקה הנסחט ממנו יורד לתוך החבית, או בחשש שמא יבטל את הפקק במקומו ויהיה בכך משום מתקן. לעומתו מוצגת שיטת רבנו תם כפי שהבינה הרשב"א, ובה חידוש חשוב: פסיק רישיה דלא ניחא ליה אסור, ומכאן נגזר דינו של פקק בחבית של מים משום סחיטה של ליבון, עם השלכות מעשיות לפקקים ולספוגים בשבת.