הלכות שבת - סימן שכ, סעיפים ז-יז

דין סחיטת כבשים ושלקות בשבת, לפי שולחן ערוך סימן ש"כ סעיף ז, מתברר מתוך המחלוקת המשולשת בגמרא בשבת דף קמ"ה עמוד א. כולם מודים שהסוחט שלקות לגופן, כדי לתקנן לאכילה ולא לצורך המים, מותר. אך בסוחט אותן למימיהן נחלקו: לדעת רב מותר, לדעת שמואל פטור אבל אסור, ולדעת רבי יוחנן חייב חטאת. רבנו חננאל פוסק כרבי יוחנן, על פי הכלל שהלכה כרבי יוחנן הן מול רב והן מול שמואל. מכיוון שהגמרא לא חילקה בין סוחט לקדרה שיש בה אוכל לבין סוחט לקערה ריקה, לשיטתו החיוב חל בכל אופן, ובפסיקה כרבי יוחנן מצטרפים אליו גם ראשונים נוספים כמו פסקי הרי"ד והאור זרוע. לעומתם הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש והר"ן פוסקים כשמואל, שדעתו היא הדרך האמצעית בין דברי רב לדברי רבי יוחנן, וכך סתם מרן: הסוחט שלקות למימיהן פטור אבל אסור. בהמשך לשיטתו בסעיף ד, מרן מתיר לסחוט לתוך קדרה שיש בה אוכל ואוסר לסחוט לקערה ריקה. כמו כן נבחנת קושיית הביאור הלכה על שיטת רבנו חננאל: כיצד יש חיוב תורה בשלקות, אם לשיטתו חיוב תורה בסחיטה קיים רק בזיתים וענבים? בתשובה מובא הביאור שכבשים ושלקות דרך כל העולם לסוחטן, ולכן נחשבים הם כזיתים וענבים לעניין איסור סחיטה.