הלכות שבת - סימן שיט, סעיפים ד-ט

סעיף ד' בסימן שי"ט עוסק באיסור הבורר פסולת מתוך אוכל, שהוא חייב אפילו כשבורר בידו ואפילו כשהאוכל מרובה. הדין נלמד מסוגיית הגמרא בבורר תורמוסים, שממנה עולה שהסרת הפסולת היא דרך ברירה גמורה ולא דרך אכילה. הרמ"א מוסיף שהכלל הזה חל בכל מקרה, ואין מתחשבים במה שיש בו יותר טורח. בכך הוא חולק על הטור והרא"ש, שלמדו מהלכות יום טוב להתחשב בטורח. השיעור מסביר מדוע אי אפשר להשוות: ביום טוב מלאכת אוכל נפש מותרת מעיקר הדין, ואילו בשבת השאלה היחידה היא אם זו דרך ברירה, וההתעסקות בפסולת היא ברירה מובהקת. בהמשך נידונה מחלוקת יסודית בבורר בשעת אכילה ממש, למשל מי שמסיר את עור הדג בסכין תוך כדי אכילה: מהר"ם חלאווה מתיר, וכך משמע מחידושי הרמב"ן, ואילו מהריט"ץ (ר' יום טוב צהלון) אוסר מסתימת הגמרא והראשונים, שאינם מבחינים בין "לאלתר" לבין אמצע האכילה. הביאור הלכה מוכיח שמרן השולחן ערוך פסק כמהריט"ץ מדברי הרא"ש, המובאים בהמשך הסימן, על השותה מים דרך סודר, והשיעור מעמיק בדיוק זה ובהגדרת מעכב פסולת מלהיכנס לפה לעומת בורר ומרקד.