הלכות שבת - סימן שיט, סעיפים י-יז

סינון יין ומים בשבת נידון לאור המשנה במסכת שבת (קלט:) המתירה לסנן יין בסודרין ובכפיפה מצרית, ומימרת זעירי בגמרא שמותר לתת יין צלול ומים צלולים לתוך המשמרת, אך לא עכורים, מלבד "בין הגיתות", כשלדברי רש"י הכול שותים את היין כמות שהוא. לפי שיטת רש"י, הר"ן והטור, המשנה והגמרא עוסקות ביינות שונים, ומכאן עולות שלוש מדרגות: יין צלול שרוב בני אדם שותים אותו כך, ומותר לסננו אפילו במשמרת; יין עכור מעט שיש השותים אותו, ומותר לסננו רק בכלי שאינו מיוחד לכך כסודר; ויין עכור שאין שותים אותו כלל, ואסור לסננו בכל אופן. הרמב"ם, לעומת זאת, השמיט את דין המשמרת וחילק רק בין יין צלול, המותר בסודר, ליין שאינו צלול. הבית יוסף מבאר שלדעתו לשון "משמרת" בגמרא אינה מדויקת, והביאור הלכה מסביר שהרמב"ם גוזר על השימוש בכלי המיוחד שמא יבוא לסנן בו גם יין עכור ויעבור על איסור בורר. ביסוד הדינים עומדת סברה עקרונית: מלאכת בורר מחייבת תיקון משמעותי, ולכן סינון משקה הראוי לשתייה גם בלעדיו אינו נחשב מלאכה, אף שיש בו שיפור מסוים. הדבר נלמד בדומה לשיטת ראשונים רבים בהלכות בישול, שלפיה משהגיע המאכל לכמאכל בן דרוסאי, תוספת הבישול אינה נחשבת מלאכה.