הלכות שבת - סימן שיז, סעיף א

דיני הקשירה בשבת פותחים את סימן שי"ז בשולחן ערוך, ובמרכזם השאלה אילו קשרים חייבים עליהם מן התורה, אילו פטורים אבל אסורים ואילו מותרים לכתחילה. היסוד הוא המשנה במסכת שבת (קי"א ע"ב) על "קשר הגמלים וקשר הספנים", והגמרא בדף קי"ב המחלקת את קשרי הסנדל לשלוש דרגות: חייב חטאת, פטור אבל אסור ומותר. לשיטת רש"י, הרא"ש ורוב הראשונים, החלוקה תלויה בזמן שהקשר עשוי להתקיים. קשר של קיימה "לעולם" חייב, אף שהבית יוסף דייק שדי ביותר מחודש, והט"ז מפקפק בזה. קשר לזמן מוגבל פטור אבל אסור, ונחלקו בשיעורו: שבעה ימים לרא"ש, שלושה ימים לפי דיוק הבית יוסף בדברי רבנו ירוחם, ויום אחד להגהות מיימוניות. לעומתם, רבנו חננאל, הרי"ף והרמב"ם מחלקים לפי שני תנאים: קשר של אומן שהוא גם של קיימה חייב, קשר שיש בו רק אחד מהם פטור אבל אסור, וקשר שאין בו אף אחד מהם מותר. השולחן ערוך פוסק כשיטת הרמב"ם והרי"ף, הרמ"א פוסק כשיטת רש"י והרא"ש ומביא בשיעור הקיימה שתי דעות (יום אחד או שבעה ימים), והט"ז מכריע שלרש"י השיעור הוא יום אחד. לבסוף נפתח הדיון בהגדרת "קשר של אומן" לפי השלטי גיבורים והט"ז, שלדבריהם הכוונה לקשר חזק ומהודק כדרך שהאומן קושר.