הלכות שבת - סימן שיז, סעיפים ב-ז

דין רצועות מנעל וסנדל שנשמטו ממקומן עומד במרכז הדיון, כפי שנפסק בשולחן ערוך סימן שי"ז סעיף ב': מותר להחזירן בשבת כל עוד אינו קושר ואין בכך טורח, ואם יש טורח אסור, שמא יקשור. כדי לבאר את היסוד לדין, נפרסת תחילה הסוגיה במסכת שבת דף מ"ח על הכנסת מוכין לכר ולכסת. לפי הגמרא, בכלי חדש ("חדתי") הדבר אסור, ובישן ("עתיקי") מותר. בהגדרת האיסור נחלקו הראשונים. רש"י ורוב הראשונים מבארים שהאיסור הוא משום מתקן מנא, כלומר מכה בפטיש, והשער הציון מוכיח זאת מסמיכות הסוגיה לדין הפותח בית הצואר. לעומתם, מן המיקום שבו הביא הרמב"ם את הדין משמע שהאיסור הוא משום חשש שמא יתפור, בהתאם לשיטתו שאין מכה בפטיש כשהמעשה הוא חלק מתהליך יצירת הכלי. השיעור דן גם בכך שהבית יוסף בסימן ש"מ הביא רק את שיטת רש"י, ואילו המגן אברהם ושאר האחרונים הזכירו גם את דעת הרמב"ם. בהמשך מתבארות הסברות להיתר בכלי ישן: לדעת המאירי ההבדל הוא שבחדש זהו מעשה אומן ובישן מעשה הדיוט, ואילו משאר הראשונים משמע שבשניהם מדובר במעשה הדיוט, אלא שבחדש הופכת הכנסת המוכין את הציפית לכר, והבחנה זו מכינה את הקרקע להבנת דין החזרת הרצועות.