דין סידור חביות זו על גבי זו, אחת על גבי שתיים, שנפסק בשולחן ערוך סימן שטו סעיף ו: יש לאחוז בידו את העליונה ולהכניס את התחתונה תחתיה. מקור הדין בסוגיית הגמרא במסכת ביצה, והטעם לאיסור שנוי במחלוקת. לשיטת התוספות והרשב"א, חז"ל גזרו משום אוהל עראי גם כשאין כוונה לעשות אוהל, אם יש שימוש כלשהו באוויר שבין המחיצות. לכן מבאר הט"ז שהרווח שבין החביות נחוץ כדי שייכנס אוויר ולא יתעפש היין. לעומתם, מדברי הרמב"ם (ובעקבות ביאור ה"יד פשוטה") עולה שאין כאן דין אוהל כלל, אלא איסור מצד "מיחזי כבונה", שהרי כך דרך בניין להניח שתי לבנים ולבנה שלישית עליהן, ולפי זה האיסור קיים גם כשאין צורך באוויר שתחתיהן. מכאן נידונה גם שאלה מעשית בבניית קוביות משחק, שנעשית לשם משחק ולא לשם אוהל. בסעיף ז פוסק מרן שמותר להניח ספר על גבי שני ספרים, כיוון שאין צורך במקום שתחתיהם, כשיטת התוספות והרשב"א. מכאן למד הט"ז שאין צורך להקפיד שהמפה הנפרסת על השולחן תהיה בדיוק במידותיו. לבסוף מתחיל העיון בסעיפים ח, י ו-יא כמקשה אחת, ועוסק ביסודות דין האוהל המשופע: אוהל שאין בגגו טפח, ואין ברוחבו טפח בתוך שלושה טפחים סמוך לגגו.
התגובות פתוחות למשתמשים רשומים בלבד.
הרישום לאתר הוא בחינם ומאפשר לך להגיב על שיעורים ולשמור את התקדמות הלמידה שלך.
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!