הלכות שבת - סימן שיג, סעיפים א-ד

דיני פקק החלון, הקנה והנגר בשבת, על פי סימן שי"ג בשולחן ערוך (סעיפים א-ד), בדיני נעילת דלת וחלון בשבת. נידונה המחלוקת בסוגיית הגמרא במסכת שבת בין רבן שמעון בן גמליאל, הסובר שדי במחשבה ובייחוד הדבר לתשמיש מערב שבת, לבין רבי יוחנן, המצריך תורת כלי וצורה של כלי ממש. כמו כן מבואר כיצד מתגלגלת הסוגיה מדין הפקק לקנה, לנגר ולחריות של דקל, ומשווה ביניהם. מחלוקת יסודית של ראשונים עומדת במרכז הדיון: לשיטת רש"י הסוגיה כולה עוסקת באיסור בונה, ומתוך כך נבחנת השאלה מתי ייחוד או צורת כלי מוציאים את המעשה מגדר מחזק כבונה. לעומתו סוברים התוספות שכל הסוגיה סובבת סביב דין טלטול מוקצה, והמחשבה או צורת הכלי נועדו להתיר את הטלטול. לבסוף מתברר הקושי בפסקי הרי"ף, שפסק בפקק כרב כהנא, בקנה כרבי יוחנן, בחריות כרשב"ג ובנגר כרבי יהודה המצריך שיהיה קשור, אף שהגמרא משווה בין המקרים. את שיטתו מיישב הרא"ש מכוח פסקו של שמואל, שחילק בין הדינים, ומכאן עולות השלכות מעשיות לשימוש בפקקים, בריחים ומנעולים בשבת.