הלכות שבת - סימן שטו, סעיפים א-ה

איסור עשיית אוהל בשבת נפתח בדברי השולחן ערוך בסימן שט"ו, שלפיהם אסור לעשות אוהל בשבת אפילו הוא עראי. מקור הדין הוא בסוגיית פקק החלון במסכת שבת (קכ"ה ע"ב), והמחלוקת שם בין רבי אליעזר לחכמים היא על תוספת אוהל עראי בלבד. אוהל קבע ואוהל עראי אסורים לדברי הכל, וההלכה נפסקה כחכמים שתוספת על אוהל עראי מותרת. לאחר עיסוק בדיני בניין בסימנים הקודמים עולה שאלה יסודית: מה ההבדל בין בניין לאוהל? לדעת הקהילות יעקב (בחידושיו על מסכת שבת, סימן ל"ה), בניין הוא דבר התקוע בארץ ואוהל הוא דבר המונח בלבד. על כך מוקשה מן האוהל שבמקרא ובימי חז"ל, שהיה מחובר לקרקע ביתדות, ולכן מועדפת שיטת הפני יהושע במסכת סוכה: בניין עשוי מחומרי קבע ונועד להחזיק ימים ושנים, ואילו אוהל עשוי בדים ועורות, כשמו כן הוא, ואף אוהל קבע אינו אלא תולדה דבונה, כמפורש ברמב"ם. ההבחנה מתבררת גם מן המשכן, שקרשיו הם בניין לשעה והיריעות והעורות שעליו נקראים אוהל, וכן מלשון הביאור הלכה המבחין בין חומרי בניין לחומרי אוהל. מכאן עולה שבהלכות שבת נצמדים לשם הדבר ולצורתו החיצונית, ועל רקע זה נדונה גם מטרתו של האוהל, להגן מן החמה ומן הגשמים.