הלכות שבת - סימן שיד, סעיף א, חלק ב

השלמה בהלכות בונה וסותר בכלים לפי שיטת התוספות, הסובר שיש בניין ושבירה בכלים, וביישוב ההיתר לשבור חבית לפי הסוגיה במסכת שבת דף קמ"ו. החזון איש בסימן נ"א והאבני נזר ראו בדברי התוספות בשבת ובדברי התוספות בעירובין שתי גישות שונות, ומכאן נזקקו לדון בסותר על מנת לבנות במקומו. לעומתם מוצע כאן יישוב אחד לשני המקומות, על פי תוספות הרא"ש ותוספות רבנו פרץ בעירובין, שכתבו במפורש שבחבית שלמה יש איסור סותר. לפי הבנה זו יש שתי שאלות נפרדות: האחת, מדוע אין בשבירת החבית איסור סתירה בכלים, כמו בסוגיית המגדל בעירובין; והשנייה, מדוע אין בה יצירת כלי על ידי שבירה, שהרי בקוטם קיסם גזרו שמא יתכוון לעשות כלי, ושאלה זו קיימת גם לשיטת רש"י הסובר שאין בניין וסתירה בכלים. התשובה לשתיהן היא שמדובר בחבית של מוסתקי: כלי רעוע כזה אינו בגדר כלי לעניין בניין וסתירה, וגם אין לחשוש שבשבירתו יתכוון לעשות פתח יפה. מתברר גם שבשבירה שיוצא ממנה פתח מתוקן, לדעת התוספות האיסור הוא בונה בכלים, ולדעת רש"י הוא מכה בפטיש, ומכאן נלמד שכך משמע מפשט לשון הטור ומרן השולחן ערוך: בשבירת כלי שלם תמיד יש חשש סתירה בכלים.