הלכות שבת - סימנים רנח-רנט

דין הנחת מאכל קר על גבי קדרה חמה שהוסרה מן האש, המובא בטור ונפסק בשולחן ערוך בסימן רנ"ח, ונשאלת השאלה מדוע אין בזה איסור טומן בדבר המוסיף הבל, והרי הקדרה מחממת את המאכל. הבית יוסף מבאר שקדרה שחומה הולך ומתמעט אינה נחשבת "מוסיף הבל". לכאורה הדברים סותרים את שיטתו בסימן רנ"ז, שם השווה את גחלי הכירה לגפת של זיתים, בניגוד לחילוק של בעל המאור ורש"י בין גפת המוסיפה חום לגחלים הדועכות. הביאור הלכה מיישב שאמנם בשניהם יש דעיכה, אבל חום הכירה רב ונשמר זמן ממושך, ואילו חום הקדרה יורד במהירות ובשיפוע חד, ולכן רק בה אומרים שאינה מוסיפה הבל. הפרי מגדים מחדד את המחלוקת: לשיטת הבית יוסף עצם ההנחה על דבר חם כבר נידונה כהטמנה ולכן נצרך טעם הדעיכה, ואילו בדעת הט"ז אין כאן הטמנה כלל, שהרי הסיר מגולה ואינו מלופף בבגדים. עוד מתבארים חידושו של הט"ז, שאף לשיטת מרן ההיתר נאמר רק לאחר שפסק החום ממש, וכך פסק גם המשנה ברורה, וחלקו עליו האליה רבה ואחרונים נוספים, ועולה מכך נפקא מינה למעשה בשאלה מתי מותר להניח את המאכל.