הלכות שבת - סימן רנה ורנז, סעיפים א-ה

דיני שהיית האש בערב שבת, כלומר הכנת המדורה כדי ליהנות מאורה ומחומה בשבת, נלמדים מן המשנה במסכת שבת (דף י"ט ע"ב) ומסוגיית הגמרא שם, וכפי שנפסק בשולחן ערוך סימן רנ"ה. לדין מספיק שהאור יאחז ברוב העצים, ושיעורו כדי שתהא השלהבת עולה מאליה, ובעץ יחידי צריך שיאחז ברוב עוביו וברוב היקפו. טעם הדין הוא החשש שמא יחתה, ומשום כך מה שהודלק באיסור אסור בהנאה, כגזירת חכמים בכל דיני השהייה. עוד מבואר שכאשר האור אחז כשיעור, אין נפקא מינה באיזה חומר מדובר, ולא דומה הדבר לפסול הפתילות שבגמרא שבת (דף כ"א), שם החשש נובע מקטנות השלהבת. מכאן עובר השיעור לדין תנורי החימום: המשנה ברורה מביא בשם התוספת שבת שתנור החורף מותר כמדורה, ואילו בעל תהילה לדוד חולק וסובר שבחימום, כמו בבישול, יש חשש חיתוי משום שאדם רוצה חום רב. מן הגמרא, המתירה גם להתחמם כנגד המדורה, מוכיח השיעור שגם מרן אינו מחלק בין אורה לחימום, ומסביר שבבישול החשש נובע מדאגת האדם לתבשילו ולא מכמות החום. להלכה זה נוגע לרדיאטורים של ימינו שיש בהם וסת חום: לדעת התהילה לדוד יש לכסות את הווסת או לתת עליו היכר, ואילו לדעת התוספת שבת אין בכך צורך, וכן הביא בספר שולחן שלמה בשם הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך.