הלכות שבת - סימן רנג, סעיף א, חלק ג

דין "עבר והחזיר" שהביא הרמ"א בתוך דיני שהייה שבסימן רנג סעיף א: מי שהחזיר קדרה בשבת, ואפילו בשוגג, דינו כעבר ושהה במזיד והתבשיל נאסר, ומקור הדין בהגהות מרדכי. בטעם החומרה מבאר המשנה ברורה שיש הבדל גדול בין שכחה בערב שבת לבין מעשה שנעשה בשבת עצמה, ולכן קנסו יותר את מי שעשה מעשה בשבת. עם זאת כתב הרמ"א שבתבשיל שמצטמק ורע לו הדבר מותר, כי אין לו כל הנאה מן ההחזרה. עוד פסק הרמ"א שאם גוי החזיר בשבת התבשיל מותר לישראל, שמעשה גוי נידון כשוגג, והביאור הלכה מדגיש שהדין נאמר גם כשהגוי החזיר מעצמו לטובת הישראל, ולא כשהישראל ביקש ממנו ועבר על איסור אמירה לגוי. מכאן עובר השיעור להוספת מרן השולחן ערוך, המבחין בין דיני שהייה לדיני הטמנה וקובע שנתינה על גבי גחלים נידונה כהטמנה ואסורה. בעקבות סוגיית הגמרא בשבת דף לו עמוד ב נדונה שאלת הראשונים מה ההבדל בין שהייה להטמנה, ומבוארת שיטת רש"י, שאינו משתמש כלל במושג שהייה ודן בה במונחי ההטמנה, "מוסיף הבל" ו"אינו מוסיף הבל", ושיטת נכדו הרשב"ם ההולך בדרכו, שלפיה האיסור נאמר רק בתבשיל שלא התבשל כמאכל בן דרוסאי, והשלכותיה המעשיות של שיטה זו נבחנות לעומק.