דיני השהיית צלי בערב שבת, ובהם הקביעה שעם כל ההיתר להשהות בשר חי בקדרה, צלי הסמוך לאש אסור להניחו סמוך לחשכה, נלמדים כאן לאור סימן רנד סעיף א' בשולחן ערוך וסוגיית הגמרא במסכת שבת דף יח עמוד ב'. הסוגיה מעמידה זו מול זו את "קדרה חייתא", שמותר להשהותה אף על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה ואפילו בתוך התנור, ואת דין הצלי, שבו אין הגמרא מחלקת בין חי למבושל. מכאן יסוד הראשונים: הבישול דרכו להיות איטי, ולכן הנחת דבר חי מערב שבת מביאה להיסח הדעת ומסלקת את החשש שמא יחתה בגחלים. אבל הצלי נעשה מהר וראוי לאכילה בזמן קצר, ולכן אין בכך שהוא חי כדי להתיר את השהייתו. בהמשך מתבארת מחלוקת רבי ירמיה ורב אשי בחילוק שבין בשר גדי לבשר עז, ובין תנור טוח בטיט לתנור שאינו טוח. נידונה גם השאלה מדוע הרי"ף, התוספות, הרמב"ם והר"ן פסקו כרבי ירמיה אף שרב אשי הוא בתרא, וזאת על סמך דברי רב הונא בדין דלעת חיה ש"קשה לה זיקא" כבשר גדי, ועל סמך סוגיית "משלשלין את הפסח בתנור" בדף כ' שבה נאמר ש"חבורה זריזין הן" ושיש לחלק בין בשר המנותח לאברים לבין בשר שלם.
התגובות פתוחות למשתמשים רשומים בלבד.
הרישום לאתר הוא בחינם ומאפשר לך להגיב על שיעורים ולשמור את התקדמות הלמידה שלך.
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!