הלכות שבת - סימן רנג, סעיף א, חלק ב

דין סמיכת קדרה אצל הכירה הוא דרך נוספת להשאיר תבשיל חם לשבת, מלבד שהייה על גבי כירה גרופה וקטומה, שנידונה בחלקו הראשון של סימן רנ"ג סעיף א' יחד עם מחלוקת חנניה וחכמים והשיטה של "כדרכה הייתה". הסוגיה בשבת ל"ז ע"א מתירה לסמוך קדרה לכירה אפילו כשאינה גרופה וקטומה, והשולחן ערוך פוסק כך להלכה. המגן אברהם מעיר שחנניה וחכמים יפרשו את ההיתר הזה בדרכים שונות, והאחרונים נחלקו בכוונתו, ולמעשה במהות המחלוקת בדין סמיכה. לפי שיטת הדגול מרבבה, החידוש לחכמים הוא שבערב שבת מותר לסמוך אצל כירה שאינה גרופה וקטומה, אף שאסור לשהות עליה, ואילו בשבת עצמה הדבר אסור. לחנניה, שמתיר לשהות תבשיל שהגיע למאכל בן דרוסאי כבר מערב שבת, החידוש הוא ההיתר לסמוך בשבת עצמה. השיעור מברר גם את הקושי בהבנה זו מלשון הגמרא, ששאלתה "למסמך מאי" נראית כשאלה כללית שהוכחה לה נלמדת משתי כירות הסמוכות זו לזו. לעומתו מובאת שיטת רבי עקיבא איגר, המרחיב את המחלוקת בין חנניה לחכמים וקושר אותה לדיני החזרה בשבת, ומכאן עולות השלכות מעשיות על היתר הסמיכה ועל ההחזרה.