הלכות שבת - סימן שיח, סעיפים יד-יט

הנחת קיטון של מים ושאר דברים סמוך למדורה בשבת, והגבול בין "להפיג צינתן" לבין "שיחמו", כפי שנאמר בגמרא במסכת שבת (דף מ') ובשולחן ערוך סימן שי"ח סעיף י"ד. לשיטת רש"י, שהר"ן מבין שגם הרמב"ם סובר כמותו, העיקר הוא כוונת האדם: מותר להניח את הכלי אפילו במקום שהיד סולדת בו, כשבדעתו להסירו כעבור רגעים ספורים, לפני שיגיע לידי בישול. לפי הרמב"ם הדבר מותר אפילו על גבי האש עצמה. בהמשך מתבררות הסברות לשיטה זו: מה דינו של מי ששכח להסיר את הכלי, והאם יש כאן חשש של מראית עין. כנגדם סוברים הרא"ש וראשונים נוספים שחז"ל לא סמכו על כך שאדם יזכור להפסיק את הבישול, ולכן הקובע הוא מקום ההנחה בלבד: סמוך לאש, במקום שהיד סולדת בו, אסור, ובמקום רחוק מספיק כדי להפיג צינה בלבד, מותר. מרן השולחן ערוך פוסק כשיטת הרא"ש, אולם לפי "שמירת שבת כהלכתה" ו"חזון עובדיה", לצורך חולה שאין בו סכנה או תינוק אפשר לסמוך על שיטת רש"י, שהרי מדובר באיסור דרבנן שיש בו מחלוקת. מכאן נפסקת הלכה מעשית: מותר להניח לרגעים ספורים את בקבוק החלב של התינוק או מים לרחיצתו על גבי הפלטה, ולהסירם מיד כשהופגה צינתם.