הלכות שבת - סימן שיח, סעיפים ד-ו

דין דבר מבושל שהתקשה ואינו ראוי לאכילה כמות שהוא, והוכשר לאכילה על ידי שרייה במים חמים, מובא בסוף סעיף ד בסימן שי"ח. הרמ"א מביא אותו בשם הגהות מיימוניות והגהות מרדכי, ומשווה אותו לדין קוליאס האיספנין. ההסבר הוא שהכלל "אין בישול אחר בישול" נאמר רק על מאכל שכבר הוכשר לאכילה בבישולו הראשון, ואילו כאן הפעולה הנוכחית היא שמכשירה את המאכל, ולכן יש בה איסור בישול. התוספת שבת מחדש שאם אפשר להכשיר את המאכל גם בשרייה בצונן, כגון דג מלוח (הרינג), אין איסור לשרותו בחמין. לעומתו מדייק המשנה ברורה מדברי הט"ז שהוא חולק, והביאור הלכה דוחה את דברי התוספת שבת ופוסק כט"ז: אפשרות להגיע לאותה תוצאה בדרך מותרת אינה מתירה את הדרך האסורה, בדיוק כשם שמה שמותר לבשל בחמה אינו מתיר לבשל באש. הנפקא מינה המעשית נוגעת לאבקת מרק עוף ואבקת ג'לי, שהן מבושלות אך אינן ראויות לאכילה כמות שהן, ולדעת הרב משה לוי בספרו מנוחת אהבה עירוי עליהן מכלי שני יש בו איסור בישול, ולשיטת הרמב"ן אף איסור תורה. בסיום נידונה השאלה העיונית כיצד כלי שני מבשל מאכל שאינו מ"קלי הבישול", ומה ההבדל בין הגדר של "קלי הבישול" לבין הגדר של מאכל שאינו ראוי לאכילה כלל.