שימוש בחשמל בשבת - חלק א'

בירור גדרי השימוש בחשמל בשבת מחייב בראש ובראשונה הבנה מדעית ומציאותית של מהות הזרם החשמלי, תנועת האלקטרונים וטבעם של חומרים מוליכים ומבודדים, המהווים תשתית הכרחית לקביעת גדרי המלאכות בהלכה. מתוך יסודות הפיזיקה של מבנה האטום, המטען החיובי והשלילי ויצירת זרם בחוטי נחושת, נסללת הדרך לבחינת סוגיות הגמרא במסכת שבת ועמדות הראשונים והאחרונים בדיני השבת.

על בסיס תיאור ריאלי זה נפתחים שערי הדיון העיוני בהגדרותיהם של גדולי הפוסקים: האם סגירת מעגל חשמלי וחיבור מטענים דינם כאיסור תורה של 'בונה' ו'סותר' כשיטת מרן החזון איש (או"ח סימן נ'), או שמא נתפסים כאיסור 'מוליד' מדרבנן כפסיקת בעל שו"ת בית יצחק ודעימיה, וכן מהו גדרו של זרם במערכות שאין בהן חוט להט לעניין מלאכות 'מבעיר' (שולחן ערוך או"ח סימן שכ"ו/שי"ח) ו'מכה בפטיש'. עמידה מדויקת זו על מנגנון תנועת המטענים משליכה באופן ישיר על ההבדלים שבין מכשירים שונים, ומשמשת נפקא-מינה יסודית לפסיקה למעשה בהפעלת מעגלים אלקטרוניים ושינויי זרם בשבת.