שימוש בחשמל בשבת - חלק ב'

שאלת יסוד האיסור בהפעלת זרם חשמלי בשבת תלויה בהגדרת מהותו ההלכתית של המעגל החשמלי; בעוד שדעת ה'חזון איש' לאסור סגירת מעגל מדין תורה של 'בונה' נדחתה על ידי רוב הפוסקים – ובראשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שדימה את מרוצת החשמל לתנועת מים בצינור שאין בה משום יצירת בניין חדש – הועמד במוקד הדיון איסור 'מוליד' דרבנן. גדרי איסור זה מתלבנים בסוגיות הש"ס: החל מאיסור המצאת אש מן העצים ומן האבנים ביום טוב (ביצה לג ע"א), דרך איסור 'מוליד ריח' בעשיית 'סחופי כסא אבסמי' על גבי בגד לעומת שפשוף הדס (ביצה כג ע"א), ועד לדין ריסוק שלג וברד (שבת נא ע"ב).

אבן הראשה בשיטות הפוסקים נשענת על הוראתו היסודית של הגאון רבי יצחק שמלקיס בשו"ת 'בית יצחק' (מפתחות ליו"ד סי' לא), שהשווה את חידוש הזרם החשמלי לסוגיית מוליד ריח, מתוך תפיסה שהענקת תכונה ושימוש חדש לכלי נחשבת כדבר הדומה ליצירה. מנגד, מתבררת השגתו של בעל ה'מנוחת אהבה', הטוען כי חיבור חשמלי מהווה מציאות מחודשת של 'יש מאין' הדומה במהותה להולדת אש ממש; ומתוך חקירה זו מתחדדת שאלת המפתח האם כוח החשמל נחשב כמציאות קיימת וגנוזה הנחשפת עם סגירת המעגל או שמא כבריאה חדשה, עם כלל ההשלכות והנפקא-מינות המעשיות לשימוש במכשירים שונים בשבת וביום טוב.