מלאכה שאינה צריכה לגופה - הכרעת ההלכה

הכרעת ההלכה במחלוקתם היסודית של רבי יהודה ורבי שמעון בדין מלאכה שאינה צריכה לגופה, נשענת על סוגיות מרכזיות במסכת שבת המגלות לכאורה מגמות פסיקה סותרות בקרב גדולי האמוראים. מחד גיסא, בסוגיית כיבוי הפתילה (שבת ל ע"א) מבאר רבי יוחנן כי שיטת רבי יוסי מיוסדת על דברי רבי שמעון הפוטר במלאכה שאינה צריכה לגופה, בעוד בסוגיית כיבוי גחלת ברשות הרבים (שבת מב ע"א) פוסק שמואל כרבי יהודה המחייב עליה חטאת. מורכבות זו מתעצמת לנוכח סוגיית הריגת מזיקים בשבת (שבת קכא ע"ב), שבה מעמיד רב יוסף את ההיתר ברצים אחריו, דין הנשען בשרשו על פטורו של רבי שמעון בהיעדר צורך בגוף המזיק.

עיקר העיון מוקדש ליישוב שיטת הרי"ף, אשר מחד פסק כדברי שמואל לאסור כיבוי גחלת של עץ, ומאידך הביא להלכה את דברי רבי יוסי בכיבוי פתילה ואת היתר הריגת המזיקים. מתוך סתירה זו מתלבנים יסודות שיטותיהם של רש"י, הרמב"ן, הרשב"א ובעלי התוספות בביאור גדרי המלאכה, ונפרסות ההשלכות המעשיות לדיני שבות במקום נזק, הפסד וסכנה, עד לפסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו.